1מחנים על שם שתי מחנות שהיו שם של מלאכים ושלו. שלימא סדרא דפרשת ויצא2וישלח יעקב מלאכים כתרגומו איזגדין שלוחים.3ארצה שעיר שהיתה מתחלה משל שעיר וכשנשא עשו את אהליבמה ירש בה ארץ שעיר כי היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי והיה עשו הולך ובא שמה אצל נשיו ולבו נמשך אחריהן ונקרא על שמו שדה אדום, לכך אמר להם שדה להודיעך שרגילותו בשדה ע״י שהוא ציד.4לאדני לעשו בפרשה זו תמצא שמונה פעמים שקראו יעקב לעשו אדוני וכנגדן מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל.5כה אמר עבדך יעקב כדי לקרר דעתו אמר לו כך כלומר לא נתקימה בי ברכת אביך שאמר הוה גביר לאחיך אך רוצה אני להיות עבדך.6עם לבן גרתי אל תתמה מהיכן בא לי כל זה שיש לי שהרי עם לבן דודינו הייתי ואילו הייתי גר עם איש אחר נכרי לא היה לי שום דבר. ד״א עם לבן גרתי כמו שידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב עשו כי בשבילו הוא בורח. ד״א שלא יהא בלבו עליו על שלא הלך להקביל פניו זה עשרים שנה שהרי שכיר היה.7למצא חן בעיניך להתפייס אליך שאני מגלה לך ומודיע את כל אשר לי.8וגם הלך לקראתך להקביל פניך מרוב שמחה.9וארבע מאות איש עמו לחלוק לך כבוד.10ויירא יעקב מאד וא״ת מאחר שפגעו בו מלאכים שבאו ללוותו ולשומרו כמו שביארנו בפ׳ ויצא למה היה מתיירא מעשו. אלא יש לפרש המלאכים שפגעו בו האחד היה מיכאל שר שלו והאחד סמאל שרו של עשו ובשביל כך ויירא יעקב, שכשם שמיכאל בא לעזרו כך סמאל בא לעזור לעשו. ויירא יעקב אעפ״י ששלח לו דברי פיוסין נתיירא שמא גרם החטא להמסר ביד אחיו לפי ששהא בבית לבן עשרים שנה ולא נתעסק בכבוד אב ואם וחשב כי מחשבתו של עשו לא היתה רק לרעה. ד״א באנו אל אחיך אל עשו ולא השיבנו דבר שהרי אמר אני בעצמי אלך אליו, וד׳ מאות איש עמו ודברתי עמו פה אל פה, ולפיכך ויירא יעקב שלא היה יודע מחשבתו אם לטובה אם לרעה.11ויצר לו היו״ד בציר״י.12ויחץ את העם אשר אתו אומר יעקב אם עשו ימצאני בורח אכניס בלבו שנאה.13אל המחנה האחת י״מ אחת מהאמהות. והיה המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא עשו סבר שיש לי שתי מחנות. ד״א בעוד שהיה עשו נלחם אל המחנה האחת יש שהות במחנה הנשאר לפליטה לברוח או לאחר שיכה המחנה הראשון יהא הוא ואנשיו יגעים ועיפים ויהא המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא יגע, וילחם עמם ויהרגם.14המחנה האחת והכהו כל דבר שאין בו רוח חיים פעמים נקרא לשון זכר ופעמים לשון נקבה.15ויאמר יעקב פרש״י ולהלן אומר וכו׳ ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך כלומר בבית לבן אמרת לי בהזכרת שם המיוחד שוב אל ארץ אבותיך כדכתיב בפ׳ ויצא ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך.16קטנתי מכל החסדים קטן אני מלהיות לי כל החסדים שעשית עמי, ולכך אני ירא מעשו פן לא יהיה בידי זכות להנצל ממנו. כל לשון חסד ואמת ענין החזקת טובה הוא מירצ״י בלע״ז כמו ועשית עמדי חסד ואמת, וכמו שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, דגבי אתי הגתי.17ועתה הייתי הווה אני.18מיד אחי מיד עשו אם לא אמר רק מיד אחי היה משמע קרובי ואיני אח, לכך אמר מיד עשו, ואם לא אמר אלא מיד עשו משמע עשו דעלמא לכך אמר מיד אחי ומיד עשו.19פן יבוא והכני ואיך תתקיים הבטחת ושמתי את זרעך. ד״א לא היה ירא שמא יהרג שהרי הבטיח הקב״ה ושמרתיך בכל אשר תלך. אלא ירא פן יהרוג עשו את נשיו ואת בניו והיינו דכתיב אם על בנים, האם עם בנים דוגמת על עולת התמיד. על פרשה ישרוף.20מנחה לעשו אחיו לפייסו בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה.21גמלים מיניקות אלו הנקבות.22ובניהם אלו הזכרים. בין הכל שלשים כיצד, הנקבות עשרים והזכרים עשרה. כדרך ששלח מן החמורים והאתונות שבאו כמו כן לכלל שלשים והאחד מפרש את חברו. ולפירוש רש״י שלשים נקבות ושלשים זכרים.23למי אתה וגו'. ואמרת לעבדך וגו׳ צוה להם להשיב על ראשון ראשון, על ששאלת למי אתה ואמרת לעבדך ליעקב. ועל ששאלת ואנה תלך ואמרת לאדני לעשו, מנחה היא שלוחה. וששאלת ולמי אלה לפניך ואמרתם והנה גם הוא אחרינו.24ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו שנה דבור זה אפי׳ כשתראו אותו אל תפחדו לומר לו דבר זה. ואם ישאלכם מה זה שלא הקדים לקבל פני, היה לו לצאת ולקדם כי אחי הוא הקטון ממנו. ואתם תשיבו לו כי אמר יעקב אכפרה פניו ואפייס כעסו שיש לו עלי במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני. ד״א כי אמר אכפרה פניו בעל הספר פי׳ דבר זה אבל השלוחים לא אמרוהו דא״כ יזכירו הם לעשו השנאה והמשטמה.25והוא לן בלילה ההוא במחנה הוא שנאמר למעלה וילן שם בלילה ההוא אלא שהפסיק בנתיים היאך צוה לסדר מנחתו.26ויקם בלילה נתכוין לברוח דרך אחרת.27ויקם בלילה הוא סרסהו ויקם הוא בלילה. ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו הקדים הנשים לילדים לפי שהיה חס על בניו יותר מעל נשיו ואם בא עשו להרוג יהרוג את הנשים תחילה אבל כשברח מבית לבן הקדים הבנים לנשים וכשירדוף אחריו לבן יפגע בבנותיו תחלה.28יבק י״מ הוא הירדן שאמר למעלה עברתי את הירדן הזה וכאן הוא שמו יבק.29ויאבק איש עמו מלאך בדמות איש לעכבו שלא יוכל לברוח ויראה הוא הבטחות הקב״ה שלא יזיקהו עשו.30עד עלות השחר עד הסתלקות שחרות הלילה.31וירא המלאך.32כי לא יכל לו ליעקב. פירוש לא היה לו רשות להזיקו אלא שלחו הקב״ה לחזק ולברכו ומ״מ הזיקו מעט להודיע שהוא מלאך והרבה לשון יכולת מצינו כזה במקרא לא יוכל העם לעלות אל ה', ולא יכול להלחם עליה דישעיה. כלומר אין היכולת בידו.33ויגע המלאך34בכף ירכו של יעקב. רצה להגביה ירכו של יעקב אולי יפול.35ותקע אירי״ש אתק״א בלע״ז כי יש דברים ובפתרונם מתהפכים לשתי מליצות בנין וסתירה כגון זה. וכגון פן תקע נפשי ממך ומצינו ויעקב תקע את אהלו בהר, וכן ועשית סירותיו לדשנו והרים את הדשן, ותשרש שרשיה ושרשך מארץ חיים.36כף ירך יעקב אעפ״י שהבטיחו הקב״ה ושמרתיך בכל אשר תלך הזיקו המלאך לפי שנתיירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד. וכן מצינו במשה אעפ״י שאמר לו הקב״ה אהיה עמך הזיקו המלאך בדרך במלון לפי שהיה מתיירא מפרעה כדכתיב שלח נא ביד תשלח.37שלחני כי עלה השחר עד עתה עכבתיך ומעכשיו יש לך רשות ללכת. ד״א כי עלה השחר ואין לך לדאוג כי אין דרך מזיקים להתראות ביום.38כי אם ברכתני ואז אהיה בטוח שלא תהיה נוטר איבה. ולא תזיקני על שנאבקתי עמך.39כי שרית עם אלקים נעשית שווה למלאכים בשררה וממשלה אבל לא עליהם.40למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאול שמי, נוהג בעולם כשהולכי דרכים נפגשים שלא ראו זה את זה מימיהם הם מרגילים בעת פרידתם דברי אהבה ורעות ושואלים זה לזה מה שמך שאם תשלח שליח מאתך שמזכיר שמך אשלים חפצך. וכן אמר מנוח למלאך מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך, וכן עשה יעקב למלאך והמלאך השיבו אינו צריך לכך. ד״א למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאל שמי המלאכים אינם רוצים לגלות שמן פן ישביעום בני אדם, וכן מצינו גבי מנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ד״א שמך שאלתי לשנותו על שם המעשה אבל שמי מה יועיל לך למה תשאלני.41ויזרח לו השמש בכל יום ויום מתקופת טבת עד תקופת תמוז מקדים וממהר השמש לזרוח על יום שעבר קרוב לל״ו חלקים וכמו כן מאחר הוא ומעכב שקיעתו מיום שעבר קרוב לל״ו חלקים בין הכל ע״ב חלקים כל יום גדול על יום שעבר. ואסמכתא מהכא ויזרח לו לו בגימטריה הכי הוי. כיצד קים לן אין השמש מהלך ביום תקופת טבת רק רוח דרומית ומשם ואילך הולך היום וגדול ומקדים השמש זריחתו מתוך מזרח ומאחר שקיעתו בתוך מערב עד שהוא זורח באמצע מזרח ושוקע באמצע מערב ביום תקופת ניסן שהימים והלילות שוים והולך שתי רוחות בי״ב שעות נמצא יום תקופת ניסן גדולשש שעות על יום תקופת טבת א״כ מצינו לתקופה אחת שהיא רביעית השנה הזמן רבה רבע יום שהוא שש שעות. ולחדש חמה שהוא שלשים יום ועשר שעות ומחצה הזמן רבה שתי שעות. ולחצי חדש שעה. לרביע החדש שהוא שבעה ימים וארבע עשרה שעות ומחצה וקל״ה חלקים הזמן רבה תק״מ חלקים שהם חצי שעה. לכ״ו שעות וי״ט חלקים שהם השביעית מרביע החדש הזמן רבה השביעית מתק״מ חלקים שהוא ע״ז חלקים. וכנגד שיש לך יתר על יום קרוב לאחת מי״ג ידות מהשביעית מרביעית החדש שהוא השתי שעות וי״ט חלקים. כנגדו יש לך לסלק קרוב לאחת מהי״ג ידות משל ע״ז חלקים וישארו ע״ב חלקים, שכן היום הולך ורבה על חברו מתקופת טבת עד תקופת תמוז וכמו כן חוזר וחסר מחברו ע״ב חלקים בכל יום מתקופת תמוז עד תקופת טבת.42והוא צלע על ירכו לא הספיק לעבור את פנואל עד שזרחה השמש. ד״א עכשיו כשזרחה השמש נראה שהוא צולע על ירכו והוא כמו ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עכשיו לא נודע שהיא לאה.43על כן לא יאכלו כמו והוא לא כן ידמה, כלומר בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל מאכילת גיד הנשה שהניחו את אביהם הולך יחידי כדכתיב ויותר יעקב לבדו. והן היו גבורים והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם ומכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיו זריזים במצות לויה ולכך ליוה יעקב את יוסף. ד״א על כן שיכול יעקב לעמוד נגד המלאך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות להם לזכרון ולתפארת כי אביהם נלחם עם המלאך. ד״א על כן שהוזק יעקב בגיד הנשה קבלו עליהם בניו משם ואילך שלא יאכלו ממנו. משל לאדם שחש בראשו או באחד מאיבריו, שמקבל עליו שלא לאכול מאותו אבר מעולם כדי שיהא לו אותו האבר לרפואה. תניא אמרו לו לרבי יהודה וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב, בני ישראל נאמר והרי הם לא נקראו בני ישראל עד סיני אמר להם בסיני נאמר ונכתב כאן לדעת מאיזה טעם נאסר להם.
